החלטה בתיק תא"ק 27798-03-12

1.         דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.

2.         עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר אשר הגיש הבנק-התובע נגד הנתבעים ע"ס 4,740,548 ש"ח.

לאחר שדחיתי את בקשת הרשות להתגונן וניתן פס"ד, הוגש ערעור על פסק הדין והוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע.

3.         בבקשה לעיכוב ביצוע נטענו שתי טענות עיקריות:

            א)         סיכויי הערעור טובים.

            ב)         מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים-הנתבעים, שכן אם הם יזכו בערעור, יהיה

זה מן הנמנע או קשה עד מאד להשיב מצב לקדמותו.

            נטען, כי ככל שיבוצע פסה"ד, עלולים המבקשים להישאר ללא קורת גג, שכן הדרך היחידה להיפרע מהחוב היא באמצעות מימוש בית מגוריהם.

4.         על מבקש עיכוב ביצוע להראות כי מתקיימים בענייננו שני תנאים מצטברים: יש צורך להראות כי קיים סיכוי שהמבקש יצליח בערעורו וכן כי יהיה זה מן הנמנע או קשה עד מאד להשיב מצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע.

במקרה דנן, אין מקום שאחווה דעתי על סיכויי הערעור. החלטתי המפורטת מדברת בעד עצמה וביהמ"ש שלערעור יקבע אם ההחלטה נכונה או שגויה.

אדגיש כי רק במקרים חריגים, כאשר אני משוכנעת כי אין כל טענת הגנה אפשרית לנתבעים, אני דוחה בקשת רשות להתגונן, ואכן במקרה דנן הגעתי למסקנה כי אין לנתבעים כל טענת הגנה אפשרית, ואני עומדת מאחורי מסקנתי זו גם היום.

6.         שוכנעתי, כי במקרה דנן אין כל סיבה להפעיל את החריג ולפיו לא מעכבים ביצוע של פסק- דין כספי, בעיקר כאשר התובע הוא בנק, אשר לא נטען לגביו (וטוב שכך), כי לא תהיה לו יכולת להחזיר את הכספים, היה ויתקבל הערעור.

יפה לענין זה קביעתה של כב' הש' פרוקצ'ה בע"א 10303/07 קמור רכב בע"מ נ' מסינגר יהושע - חברה לבנין ופיתוח בע"מ (החלטה מיום 18/2/08) בסע' 8 להחלטה:

"כלל מוכר הוא כי 'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים' (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וכי רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק דין (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' כרכבי ([לא פורסם], 26.7.06). הטעם לדבר הוא, כי טענות התביעה נמצאו מוצדקות בערכאה משפטית מוסמכת, וכי על רקע זה, מחייבים שיקולי צדק, ויעילות ההליך השיפוטי, לאפשר לתובע ליהנות מפירות זכייתו. כלל זה מקבל משנה תוקף בפסק דין כספי, אשר על פי רוב, מאפשר השבת המצב לקדמותו במקרה של קבלת הערעור. על המבקש מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות. בהיבט מאזן הנוחות בפסק דין כספי שיקול מרכזי נסב על יכולתו של המשיב להחזיר את המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור. לענין זה, אין די בטענות כלליות, אלא יש לפרט לפרטיהן את העובדות מהן ניתן להסיק אודות היעדר יכולת או קושי ממשי קונקרטיים להחזיר את הכסף, וככל האפשר, נדרש לגבות עובדות אלה בתצהיר... בין שני השיקולים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות - מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שהסיכויים לקבלת הערעור גבוהים יותר, דרישת מאזן הנוחות מתמתנת, ולהיפך...".

כמו כן ראוי להפנות להחלטה שניתנה בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (7/1/2009), בעניינו של משיב שהוא בנק. גם שם נקבע כי  רק במקרים נדירים יעכב בימ"ש ביצועו של פסק דין בטענה ולפיה הימנעות מעיכוב ביצוע פס"ד תביא לנזק משמעותי ובלתי הפיך ותסכל את הערעור.

7.         המבקש בתצהירו (סע' 120-119) טוען כי הבנק נוכח לראות, כאשר הטיל עיקול זמני, כי אין כספים בחשבונות הבנק של הנתבעים, והותיר על כנו רק את העיקול על הבית "שממילא משועבד בשעבודים קודמים".

אלא, דווקא טיעון זה ממחיש כי אין מדובר בנכס אשר יכול להיות ממומש ע"י הבנק באופן מיידי, ולגרום נזק בלתי הפיך למבקשים.

כפי שעולה מתגובת הבנק (סע' 31) ומנסח המקרקעין, על הבית רובצים שעבודים ועיקולים, נוסף לעיקול הזמני שהוטל במסגרת התיק דנן. אין עסקינן בפס"ד לפינוי מנכס או לפס"ד במסגרתו בימ"ש הורה על מימוש משכון/משכנתא.

עסקינן בפסק דין לחיוב כספי בלבד.